עמוס מנסדורף

עמוס מנסדורף נולד באוקטובר 1965. כשנפתח מרכז הטניס ברמת השרון באפריל 1976, עבורו זה היה חלום: לעבור את הגשר מעל כביש 5 וללכת לשחק טניס. ואכן, מנסדורף נמנה על הילדים הראשונים ששיחקו במרכז. מאמניו מיד זיהו את הפוטנציאל ומנסדורף התקדם במהרה והיה גם מכוכבי הופעות הראווה לגיוס הכספים בארה"ב של המרכז לטניס בישראל. באחת ההופעות שיחק עמוס הילד יחד עם ג'ימי קונורס שהיה בתקופה זו מהטניסאים הבכירים בעולם. כבר בגיל צעיר אסר על אמו להגיע לצפות במשחקים שלו, בטענה כי היא מלחיצה אותו, וגם מאביו ביקש שלא יגיע- אבל הוא בכל זאת בא.

בעת שחגג בביתו הסמוך למרכז הטניס בר מצווה, פנה עמוס לאורחים ב-21:00 בערב ואמר להם: "סלחו לי, תודה שבאתם לחגוג אתי, אבל אני צריך ללכת לישון – יש לי משחק מחר בבוקר". זו הייתה התשוקה, המקצוענות והאהבה למשחק שהפכה אותו לטניסאי הישראלי המצליח בכל הזמנים.

מנסדורף הפך למקצוען בשנת 1983 ודורג בשיאו במקום ה-18 בעולם (נובמבר 1987) – הגבוה ביותר עבור טניסאי ישראלי. הוא זכה בששה טורנירי ATP במהלך הקריירה: יוהנסבורג, רמה"ש (ריקליס), אוקלנד, פאריס, רוזמאלן ו-וושינגטון ונוצח בעשרה גמרים – ארבעה מהם היו בטורניר רמה"ש. הישגי השיא שלו בטורנירי גראנד סלאם היו רבע הגמר באוסטרליה (1992) ושמינית הגמר בווימבלדון ובארה"ב. בזכייה שלו בטורניר ריקליס ברמה"ש ב-1987 גבר בגמר על ברד גילברט ובחצי הגמר על אותו ג'ימי קונורס האגדי, זה שאירח אותו בהופעות הראווה כילד. בנבחרת הדייוויס ייצג את ישראל במשך 11 שנים והיה שותף לעלייה ההיסטורית לבית העליון ב-1986 ולעלייה לרבע הגמר שנה לאחר מכן עם הניצחון הגדול על נבחרת צ'כוסלובקיה. בנוסף ייצג את ישראל באולימפיאדות בלוס אנג'לס 1984 ובסיאול 198

מנסדורף הודיע על פרישה בשידור חי בטלוויזיה, בסיום משחק הגמר של טורניר אייזנברג ברמה"ש, לאחר שנוצח ע"י וויין פריירה מדרום אפריקה. לעיני הקהל הביתי הוא לא הצליח לסיים את הנאום, פרץ בבכי של התרגשות וקיבל חיבוק חם מאיאן פרומן, אחד מששת המייסדים של מרכזי הטניס.

לאחר הפרישה עסק עמוס בעיקר בתחום היהלומים ובמקביל היה קפטן נבחרת הדייוויס של ישראל ולאחר מכן קפטן נבחרת הפדרציה. הוא אב לשלושה ילדים.