עם החלום להפוך לשחקן האתיופי הראשון שמייצג את ישראל, א' מתאמן 4 פעמים בשבוע בתכנית התחרותית של המרכז לטניס בישראל

א' עלה לישראל מאתיופיה יחד עם הוריו בשנת 2011 והוא עדיין מתמודד עם קשיי הקליטה. רחל, אחותו הגדולה של א', שומרת עליו ועל האחים הקטנים שלו, שכן שני הוריו עובדים לכל אורך היום. מתוך היכרות עם המשחק, היא זו שהתעקשה שאושרי יתחיל לשחק במרכז הטניס. הוא הצטרף לתכנית "דור העתיד" להעצמת ילדים בני העדה האתיופית, והמאמנים הבחינו מהר מאוד בפוטנציאל וביכולות הפיזיות שלו. בעקבות הקשיים הכלכליים, רחל נאלצה לעזור להוריה בפרנסת המשפחה והפסיקה לשחק טניס, אך עדיין וידאה שא' ימשיך באימוניו במרכז. "זה היה מאוד חשוב שא' ימשיך לשחק כל יום, לא רק בזכות ההנאה הרבה שהטניס מסב לו, אלא גם כי הוא לומד כל כך הרבה דברים כשהוא במרכז", אומרת רחל. "בשביל שנינו מרכז הטניס הפך לבית שני ואנחנו נהנים מכל דקה שאנו מבלים שם". סיפורו של א', כמו סיפורים נוספים, הם דוגמא להשפעה העזה של המרכז לטניס בישראל על חיי הילדים. ג'ונתן דיוויד המממן את תכנית "דור העתיד" מסביר: "לגרום לילדים להיות מעורבים בדבר הזה ולבנות את הדימוי העצמי שלהם כנראה תורם להתפתחות שלהם יותר מכל דבר אחר". דבורה מרשה, בוגרת התכנית, מסכימה: "העלייה לארץ מאתיופיה היתה לא קלה, במיוחד כשרק הגענו והיה קשה במיוחד, המרכז לטניס בישראל הפך להיות הדבר החשוב בחיי. המרכז היה כמו משפחה עבורי, והאנשים שם גרמו לי להרגיש שאני שייכת".