תכנית חיים משותפים של מרכזי הטניס והחינוך בישראל עונה על הצורך הדחוף ברוחות של שוויון, סובלנות ותקווה במציאות הישראלית הנפיצה של ימינו. היא מפגישה בין ילדים שלא היו מכירים זה את זה בשום דרך אחרת, מייצרת סביבה ניטראלית ושוויונית, מקדמת ערכים כמו סובלנות, הבנה ודו קיום, ומהווה קרקע פורייה ליצירה של חברויות חוצות דתות ומגזרים, על המגרש ומחוצה לו.

החברה הישראלית היא אחת מן המגוונות והרב-תרבותיות ביותר בתבל. קהילות יהודיות, ערביות מוסלמיות, ערביות נוצריות, בדואיות, דרוזיות וצ'רקסיות חיות כאן זו לצד זו, אבל לא בהכרח מתוך הרמוניה, שיתוף פעולה ויחסי שכנות טובים. על פי רוב הן דווקא מסתגרות בתוך עצמן, ובמקרים רבים מדי בורות וחוסר אמון מובילים להיווצרות של קונפליקטים ועימותים על רקע אתני ולפרצי אלימות קשים.

הילדים החיים באזורי החיכוך רוויי המתחים מושפעים מכך ומפתחים פחדים וסטריאוטיפים שליליים כלפי השונים מהם. בסתירה למציאות העגומה, הספורט היווה לכל אורך ההיסטוריה האנושית גורם מאחד ומפייס, ושימש כבסיס לאינטראקציה חוצת גבולות גיאוגרפיים, לשוניים, פוליטיים ודתיים וככלי לקידום הסובלנות ולטיפוח יחסי דו קיום בין אנשים מרקע ותרבויות שונים.

תכנית חיים משותפים  עונה על הצורך הדחוף ברוחות של שוויון, סובלנות ותקווה במציאות הישראלית הנפיצה של ימינו. היא מפגישה בין ילדים שלא היו מכירים זה את זה בשום דרך אחרת, מייצרת סביבה ניטראלית ושוויונית, מקדמת ערכים כמו סובלנות, הבנה ודו קיום, ומהווה קרקע פורייה ליצירה של חברויות חוצות דתות ומגזרים, על המגרש ומחוצה לו.

התכנית מקיימת מפגשים בין ילדים יהודים וערבים והוריהם ומעודדת אותם להכיר, לפתוח בדיאלוג, להציב יעדים משותפים ולהעביר לקהילותיהם מסר של פיוס ואחווה. באמצעות שיעורי טניס מעורבים ויוזמות דוגמת "תכנית גנים תאומים" לחינוך לסובלנות ושותפות בין שני העמים בקרב ילדי הגיל הרך, מצליח המרכז לטניס וחינוך בישראל לגשר בין ילדים משני צדי המתרס ולקדם ערכים של דו קיום וחיים משותפים וכל זה דרך משחק משותף.