הטניסאית בילי ג'ין קינג שינתה את עולם הספורט ב-1973, כאשר גברה על הטניסאי בובי ריגז במשחק טניס ששודר חי בטלוויזיה מול 50 מליון צופים מ-37 מדינות. קינג, שהובילה להקמת האיגוד המקצועי לשחקניות הטניס (WTA) הפכה מאז לאייקון פמיניסיטי, והונצחה לאחרונה בסרט קולנוע בכיכובה של אמה סטון.
שלושים אלף צופים נרגשים גדשו את אצטדיון ה"אסטרודום" של יוסטון, טקסס, ב-20 בספטמבר 1973. רובם לא העלו על דעתם כי הם צפויים להשתתף באירוע ספורט היסטורי. השחקנית בת ה-29, שנאבקה למען שוויון כלכלי בין שחקנים גברים ונשים בענף הטנס האמריקאי, התייצבה מול אלוף טניס גברים לשעבר.
בובי ריגז אמנם היה בן 55 אבל הצליח להביס באותה שנה את מרגרט קורט. התוצאה המשפילה (6-1 6-2 לטובת ריגז) הביאה את בילי ג'ין קינג למסקנה כי היא חייבת לנצח את ריגז בכל מחיר. המשחק המותח הסתיים בתוצאה מדהימה, שיצרה גלי-הדף ברחבי העולם. קינג ניצחה 4:6, 3:6, 3:6 את ריגז ההמום.
לנצחון הדרמטי של קינג קדמה תוכנית אימונים אינטנסיבית, אותה לקחה ברצינות רבה. קינג האמינה כי הפסד לריגז עשוי הדבר להחזיר את ענף טניס הנשים 50 שנה לאחור. לאחר שהביס ריגז את קורט, הוא האמין שיוכל לנצח את קינג בקלות יתרה, ולכן לא השקיע יותר מדי באימונים. הטקטיקה של קינג במשחק היתה התשה: היא ניצלה את פער הגילאים שנטה לטובתה, עייפה את ריגז המבוגר והסתמכה על כך שכושרה הגופני טוב משלו.
בספטמבר 2017 עלה לאקרנים סרט קולנוע עליליתי באורך מלא, "קרב המינים" (Battle of the Sexes). התסריט מגולל את האירועים שהובילו אל המשחק הדרמטי. בדרך נחשפת התמכרותו הקשה של בובי ריגז להימורים, עד כדי כך שנישואיו לאשתו פריסליה גלן עולים על שרטון, והיא זורקת אותו מהבית. את דמותו של ריגז מגלם השחקן סטיב קארל. קינג מגולמת על ידי השחקנית האמריקאית עטורת הפרסים, אמה סטון.
תחקיר עיתונאי מפתיע של רשת ESPN מ-2013 העלה את הטענה כי "קרב המינים" היה רק משחק מכור. מפיקי התחקיר טענו כי ריגז היה מכור להימורים והסתבך עם המאפיה. לכן, לכאורה, הסכים ריגז להפסיד את המשחק מול קינג תמורת מחיקת חוב הימורים גדול של 100 אלף דולר, סכום עתק באותה תקופה. בתחקיר העיד האל שואו (בן 79) שהעיד כי שמע את ראשי המאפיה מתכננים מראש את הכל: ריגז יביס את קורט ואז יפסיד לקינג. ריגז אמנם היה מכור להימורים אך מכיוון שנפטר ב-1995, לא ניתן לאמת את סיפורו של שואו.
לאחר נצחונה של קינג ב"קרב המינים", הקריירה הספורטיבית שלה רק הלכה והשתפרה. ב-1975 זכתה בטורניר ווימבלדוןלנשים (ליחידות) בפעם ה-6 והאחרונה בחייה. כך השלימה זכייה 12 במספר בטורניר גראנד-סלאם. באותה שנת-שיא גם הוכתרה "אשת השנה" של השבועון "טיים מגזין". בשנות השיא של קינג (1966-1975) היא דורגה ראשונה בעולם 5 פעמים. ביחד עםמרטינה נברטילובה, היא היחידה שזכתה 20 פעם בטורניר ווימבלדון, במשחקי יחידות וזוגות.
קינג פרשה ממשחק פעיל בשנת 1983, אך המשיכה לעבוד בענף ולהשפיע. כך לדוגמה שימשה קפטן נבחרת ארה"ב שזכתה בפרס הפדרציה ב-1996. באותה שנה גם אימנה את שחקניות הטניס שייצגו את ארה"ב באולימפיאדת אטלנטה, שהסתיים במדליות זהב ליחידות וזוגות. בזכות המאבק הפמיניסטי שלה לשוויון נשים בספורט, ומאמציה לקידום הטניס המקצועני בשנות ה-60, קיבלה קינג ב-2009 את מדליית החירות הנשיאותית, בטקס חגיגי בו העניק לה את הפרס הנשיא ברק אובמה.