סרינה ויליאמס החלה לשחק טניס כבר בגיל שלוש. אחותה, ונוס ויליאמס, החלה לשחק בגיל 4 וחצי. גם רוג'ר פדרר הרים מחבט טניס לראשונה בגיל ארבע, אך נרשם ללימודי טניס מסודרים רק בגיל שמונה. אז מהי הנוסחה? האם להתחיל מוקדם ככל האפשר עם הטניס, או להמתין עד אמצע בית הספר היסודי?
במחקרים נהוג לציין את הגיל 5 כנקודת הזמן המקובלת בקרב ילדים וילדות להיכנס לתחום ספורט תחרותי ומקצועי. בגילאים צעירים מקובל להתבסס על תוכנית קלה – פעם פעמיים בשבוע, 45-60 ד' בכל פעם. בממוצע, מרבית הילדים רשומים לענף ספורט מסודר בגילאים 11 עד 13. לאחר מכן, בגילאי הנעורים, נרשמת ירידה כמותית מסוימת, לצד התייצבות על תוכנית אימונים ממוצעת של 14-18 שעות אימון בשבוע. תוכנית כזו מלמדת על כוונה להתקדם אל קריירה מקצוענית.
בארה"ב, למשל, תוכנית אימונים אינטנסיבית של 18 שעות בשבוע נחשבת נורמלית לגמרי, אך לא בהכרח בתחילת הדרך, בוודאי לא בגיל הרך. רק לשם הדוגמה, במדינות הגוש הסובייטי לשעבר היה נהוג לבנות תוכניות אימונים של כ-24 שעות בשבוע. תוכניות אלו היו חלק ממדיניות ממשלתית כוללת, לייצר הישגים אולימפיים בכל מחיר. לכן חשוב לציין כי ילדים ונוער אינם "אנשים קטנים", ואם העומס הנפשי כתוצאה מתוכנית אימונים מסוימת הוא גבוה מדי עבור המתאמן הצעיר, הדבר עלול לפגוע בהתפתחות החברתית והפסיכולוגית התקינה שלו.
בגילאים הצעירים (4-6), נהוג לשחק טניס באופן קבוצתי – 6-10 ילדים בקבוצה אחת. כמו כן, חשוב לדאוג לכך שהמשחק יהיהכיף לכולם, כדי למנוע נטישה מהירה.
בקרב מאמני טניס נהוג לומר כי כניסה מאוחרת מדי אל התחום, בגילאי 11 ומעלה, עשויה למנוע מן הטניסאי הצעיר לממש את הפוטנציאל הגלום בו. עם זאת, אין הוכחה מוצקה לכך שנכון יותר להתחיל להתאמן בטניס כבר בגיל 4 או 5. מה שבוודאי נכון הוא שהילדים חייבים להיות פעילים מבחינה גופנית כבר בגילאים אלו כדי שיוכלו לבחור לעצמם את הענף המתאים ביותר בהמשך הדרך (גילאי 12 ומעלה).
ילדים בני 4-5 המגלים נטייה טבעית למשחק הטניס, עשויים להיכנס לתוכנית אימונים מסודרת שתוביל אותם להישגים גדולים בליגות הנוער. לעומת זאת, הורים לחוצים ה"דוחפים" את ילדיהם לקריירת טניס מחייבת בניגוד לרצונם או ליכולתם הטבעית, עשויים להזיק לילדיהם יותר מאשר להועיל.
האלופה הישראלית שחר פאר החלה לשחק טניס בגיל 6. מגיל 7 החלה להתאמן בתל אביב, מדי יום, אחרי הצהריים. בנוסף על אימוני הטניס היומיים, התאמנה פאר 3 פעמים בשבוע, בשעות הבוקר המוקדמות, לפני תחילת יום הלימודים. הטניסאית הנערצת על שחר פאר היתה מוניקה סלש – שהחלה להתאמן עם אביה בגיל חמש. אין ספק: אם רוצים להגיע לצמרת דירוג העולמי, רצוי להתחיל מוקדם ככל האפשר.
כיום, בניגוד לעבר, יצרני ציוד הטניס מאפשרים לילדים בגיל צעיר מאוד להתחיל לשחק טניס בעזרת מחבטים קטנים וכדורים מותאמים. היכולת להשתמש ב"ציוד לקטנטנים" מקלה מאוד על ילדים וילדות להיכנס לענף בגיל צעיר מבעבר. ועדיין, עצם העובדה שהטכנולוגיה קיימת ונגישה אינה מלמדת על כך שכל ילד רוצה או צריך להתחייב דווקא לענף הטניס לפני שבחן סוגי ספורט נוספים, כגון שחייה, כדורגל וכדורסל.
חד החששות המרכזיים בתכנית אימונים אינטנסיבית מדי הוא נושא השחיקה והפציעות. כמובן שקיים הבדל אדיר בין ענף ספורט קבוצתי כגון פוטבול, לעומת טניס. עם זאת, יש לעקוב אחרי מצבם של הילדים במהלך האימונים כדי למנוע פציעות מיותרות. כולם רוצים להיות אלופים, אך לא כולם מוכנים או יכולים לשלם את המחיר הגופני והנפשי בדרך אל גביע האליפות הנכסף.
אחת ההמלצות של מומחים לפעילות גופנית היא לא להתמקד בענף ספורט מסוים בגיל צעיר מדי. פעילות גופנית סדירה מומלצת בכל גיל, כמובן, אך רצוי לאפשר לילדים וילדות להיחשף למגוון רחב של ענפי ספורט שונים. התמקדות בסוג ספורט מסוים, בו הילד או הילדה מצטיינים או מעדיפים, רצוי שתגיע בגיל ההתבגרות בלבד. לכן אין "לנעול" את הילד על ענף אחד ויחיד, בוודאי אם אין כוונה לפצוח בקריירה מקצוענית ואינטנסיבית.
אם הילד או הילדה שלכם מגלים כשרון מולד, נדיר ומיוחד בתחום הטניס כבר בגיל צעיר מאוד, ניתן לשקול ברצינות בנייה של ותכנית אימונים הדרגתית שתוביל את הילד לקריירה מקצוענית בינלאומית. לעומת זאת, אם מאמני טניס שונים מתרשמים שלילד אין את היכולת המולדת והרצון הנדרש כדי "ללכת עד הסוף", מוטב לא להתחיל להתאמן בגיל מוקדם מדי, ולא להתחייב למערכות שעות תובענית. במרבית המקרים ניתן להסתפק בתכנית אימונים מתונה המייצרת איזון בריא בין חיים ספורטיביים ופעילויות חברתיות חשובות לא פחות.