לזכרם של אלופים!

כמדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, אנו נזכרים בשחקנים, מאמנים ועובדים יקרים שאיבדנו.  לפניכם, שלושה סיפורים כאלו:

אסף רוזנפלד ז"ל

אסף היה טניסאי מצטיין ושיחק בנהריה ובעכו, עיר הולדתו. אלעד רוט, לשעבר המנהל של מרכז הטניס והחינוך עכו היה חברו הקרוב מילדות. השניים שיחקו יחד בנהריה תחת הדרכתו של המאמן יבגני יוזף (שאימן לאחר מכן בעכו), יצאו יחד מגיל 10 למחנות אימונים בחו"ל ושיחקו יחד בתחרויות. ב-26 בפברואר 1998 נהרג אסף, כקצין בגבעתי, לאחר תקרית עם כוחות חיזבאללה באזור מוצב 'כרכום' בדרום לבנון. הוא היה בן 21.5 בנופלו, שבוע בלבד אחרי שהודיעו לו על קבלת אות הצטיינות הנשיא ביום העצמאות ה-50 של מדינת ישראל.

לדודי רוזנפלד ז"ל, אביו של אסף, לא היה ספק שלטניס היה משקל גדול בהצלחה של בנו. "מי שהכיר את הבן שלי יודע שמה שעיצב אותו כילד היה הטניס. זה חישל אותו, הפך אותו לאיש טוב יותר, רודף צדק ובעל מוסר גבוה", סיפר דודי בראיונות שהתקיימו עמו לפני מספר שנים.

בשנותיו הראשונות של המרכז בעכו, שנפתח ב-2010, שנתיים לאחר נפילת אסף, התקיימו לזכרו תחרויות אזוריות ואף תחרות בינלאומית.

אסף רוזנפלד

דני דראי ז"ל

דני גדל ממש מול מרכז הטניס והחינוך ערד. כילד קטן היה נצמד אל הגדר כמעט מדי יום כדי לצפות בשחקנים שחובטים על המגרשים. בגיל 7 הוא כבר החל לשחק טניס והפך ברבות הימים לאחד השחקנים הטובים ביותר של המרכז וגם האהובים ביותר. הוא השתתף בתחרויות רבות ואף שיחק במכבי ערד במסגרת הליגה.

בהמשך בחר דני להתגייס ליחידה קרבית בצה"ל, אולם כאשר הגיע לחופשות הוא קודם כל ביקר במרכז בערד והתחבק עם כולם. את התרמיל הצבאי היה משאיר במזכירות המרכז וקופץ לאביו, שהפעיל מסעדה בעיר. ואז, באפריל 2001, שלושה ימים לפני מועד שחרורו, השתתף דני בפעילות מבצעית בבית לחם בתקופת האינתיפאדה ונהרג מכדור של צלף.

אל טננבאום, מנהל המרכז באותם הימים: "דני היה שחקן עם הרבה פוטנציאל וילד שכולו שמחה, נשמה וטוב לב. מדינת ישראל איבדה את אחד מטובי בניה". דני נקבר בחלקה הצבאית בערד ולבקשת המשפחה הוקמה על-ידי הצבא אנדרטת הנצחה לזכרו במרכז.

דני דראי

יוסי זיתוני ז"ל

אין שחקן טניס תחרותי בישראל שלא מכיר את התחרות הארצית לנוער על-שמו של יוסי  במרכז הטניס והחינוך ירושלים. זו התחרות המסורתית שחותמת את תחרויות הקיץ ומתקיימת ברציפות מאז 1983 (כולל בשנתיים האחרונות, במהלך תקופת הקורונה).

יוסי נולד ב-1959 ובגיל 11 החל לשחק טניס, שהפך למרכז חייו. הוא התאמן אז במועדון "הפועל" שבקרית יובל והגיע לרמה מקצועית גבוהה, כולל זכיות רבות בתחרויות בירושלים ומחוצה לה. לאחר שהשתחרר משירות סדיר התקבל יוסי לעבודה כמאמן התחרותי הבכיר במרכז בירושלים, שנפתח ביוני 1981.  חברו מוריס אוחיון, מנהל המרכז בירושלים, מספר: הוא היה מאמן נערץ ודמות אהודה על-ידי הילדים, המאמנים וכל מי שדרך במרכז. כל הזמן חייך, עזר לילדים ודאג להם".

בדיוק שנה לאחר מכן, ביוני 1982, הוא נפל במלחמת שלום הגליל, במהלך קרב על כיבוש הכפר בית ליחיא שבלבנון. מוריס מתאר את מה שקרה: "הוקפצנו יחד במוצאי שבת, עם תחילת המלחמה.  היינו יחידת צנחנים המסופחת לגדוד שריון, כאשר יוסי ואני היינו יחד באותו הנגמ"ש. ארבעה ימים בלבד לאחר שהוקפצנו, במהלך פתיחת ציר, נתקלנו במארב של מחבלים, שהתחילו לירות עלינו מהצדדים. כל הכוח שלנו נפגע, ספגנו ארבעה הרוגים ויוסי ביניהם, ועוד מספר פצועים שאני ביניהם".

לזכרו של יוסי הוקמה קרן לתמיכה בטניסאים צעירים ושמו מונצח בפינה מיוחדת במרכז. בנוסף, מתקיימת כאמור מדי קיץ תחרות ארצית לנוער בירושלים.

יוסי זיתוני

נזכור את כולם. את המאמנים, השחקנים והילדים היקרים שלנו, האלופים שלנו, שבמותם ציוו לנו את החיים ואת האהבה לטניס במדינת ישראל. יהי זכרם ברוך.