ראיון מקצועי מיוחד עם מקסים שחף, מאמן טריאתלון ובעל חברת טרימקס לאימון אישי וקבוצתי.
הורים רבים חולמים שהילד או הילדה שלהם יהיו אלופים. האם זה חלום מציאותי?
החלום הוא לא בהכרח החלום של הילדים, אלא החלום של ההורים: להיות כוכבי ספורט גדולים. המציאות, כפי שאנחנו מכירים אותה, היא הרבה יותר סיזיפית וקשה. מעט מאוד מתחילים להגיע לקצה, אחרי שהם עוברים דרך ארוכה מאוד.
הילדים, בתחילת דרכם, מגיעים לחוג כדי לעשות ספורט ולעשות כיף. במקרים רבים אני נתקל בהורים שדוחפים את הילדים להגיע רחוק יותר, לכיוון המקצועי וההישגי. תחרותיות והישגיות אינם דבר שלילי, זה דבר חיובי אם זה תואם את אמות המידה של הילד, ואם זה רצונו של הילד. הבעיה היא שזה הופך את הספורט למשהו מאוד מחייב ומלחיץ. זה עלול לפגוע בביצועים שלו. הוא כל הזמן נמצא תחת עינו הפקוחה של המאמן. הילד גם בפיקוח של אחד ההורים, שלוחץ על הילד וגם על המאמנים.
בגיל מוקדם מדי, הילד עלול להיכנס למצב של "סטרס" (Stress) וזה עלול להזיק לו. בגיל צעיר, הילדים צריכים להתחרות פחות, ויותר להתמקד בעבודה על טכניקה ויסודות האימון הגופני, כמו גם יסודות הענף. כל זה לפני הכניסה לשלב התחרותי.
אבל האם ייתכן שהילדים רוצים להתחרות ושואפים לשם?
מן הסתם, כי זו המציאות שלתוכה הם נקלעים. אבל אם המציאות היא שהמשחקים יהיו רק במסגרת מקומית או רק במסגרת המועדון, ולא עם כל הלחץ של משחקים ותחרויות חיצוניות – הילדים יוכלו לגדול ולצמוח בצורה שקטה יותר, בלי לחץ מנטלי, וכך גם ליהנות הרבה יותר מהמשחק, ולהתמקד בטכניקה. הרבה זמן ממשך האימון נגזל כדי להכין את הילדים למשחקים ולתחרות, ופחות מתמקדים בטכניקה.
בגילאים הצעירים ביותר, שהם עדיין לא מתחרים, רוב האימון מוקדש לטכניקה ובסופו משחקים האחד עם השני. אך ככל שהם מתחילים להיכנס לתחרויות וליגות, רוב האימונים מתמקדים בתחרות או המשחק השבועי. המיקוד עובר לטקטיקה ופחות לטכניקה. בסופו של דבר זה פוגם ביכולות של הילד, לטווח הארוך.
אתה ממליץ לתת לילד להתמחות במגוון ענפי ספורט. איך מיישמים את זה?
מגוון ענפי ספורט זה לא אומר בהכרח כדורגל, כדורגל וטניס. אבל אם באימון משתמשים במשחקים רבים מענפים שונים (כדורעף, למשל), כדי לשפר את היכולות שלו – ניתן לשפר את הבסיס של היכולות האישיות. גמישות, קואורדינציה, מהירות – צריך להתמקד בהם בגיל הצעיר; רק בחלק השני של האימון יש להתמקד ביסודות הענף שהם באים אליו.
אפשר פעם בשבוע, או שבועיים – לתת לילדים גם לעשות דבר אחר. טניס הוא ספורט מורכב יחסית, אבל אפשר לשלב כדורגל, כדורסל, תרגילים, מסירות, לפתח יכולות אחרות וחשיבה אחרת. חשוב לתת לילדים להיפתח לדברים אחרים, ולא להינעל במסגרת של חוג ספורט הספציפי.
היינו רוצים שבבתי הספר יתרגלו את העניין הזה, אבל זה לא קורה. בבית הספר אפשר לתת לילד לטעום מהכל, דרך המורה להתעמלות או המורה לחינוך גופני. שם ניתן להמליץ לילד במה להתמקד ומה מתאים לילד. אבל גם אם זה לא קורה בבית הספר, אין שום מניעה שהילד יהיה ביותר מחוג ספורט אחד. לצערנו, המציאות בכיתה גורמת לכך שילדים נלחמים על מקומם בהרכב של נבחרת כדורגל, ברוב המקרים. אני עוסק בטריאתלון המשלב שלושה ענפי ספורט (ריצה, שחייה ורכיבה על אופניים), וזה משפר את היכולות של הילדים הרבה יותר.
אם מאמן יכול לראות קצת מעבר לפינה שבה הוא עוסק, הוא יכול לתרום לילדים הרבה יותר בכך שיחשוף אותם למגוון ענפי ספורט ומגוון פעילויות שונות.
איך ניתן לזהות שילד עומד לקראת פרישה מענף ספורט או חוג ספורט כלשהו?
המחקרים מראים שעד גיל 13, כ-35 אחוזים מן הילדים שמתחילים פעילות ספורטיבית כלשהי – פורשים ממנה. עד גיל 18 זה כבר עולה ל-80% פרישה. הסימפטום הברור ביותר הוא שהילד מפסיק להגיע לאימונים, או שהוא אומר שאין לו חשק להגיע לאימונים. צריך לזהות את זה, להקשיב לו ולתחקר אותו. יש להביע התעניינות כדי לוודא שהחוג הוא לא סתם "בייביסיטר", ושיש לחוג מהות רצינית. מומלץ שההורים יישארו מדי פעם באימון כדי לראות איך הילד ישתלב, וכמובן לבדוק לפי התגובות של הילד אם הוא "בעניין" או שהוא אכן עלול לפרוש עקב חוסר עניין או חוסר סיפוק.
האם נכון לומר שהילדים רק רוצים ליהנות מספורט, בעוד המדינה ואגודות הספורט רוצות גביעים ומדליות?
לא חייב להיות ניגוד אינטרסים בין הילדים ובין המבוגרים, זה יכול לעבוד בהלימה אחת. הבעיה היא שאגודות הספורט אכן רוצות לדחוף להישגים בארץ ובחו"ל. ילד, בשלב ההתחלתי שלו, לא אמור להגיע לניגוד אינטרסים עם המסגרת בה הוא נמצא. אבל כדי לפתח את הילד ולהפוך אותו לספורטאי, יש להתעסק יותר במהות הספורט ופחות בתחרות או באירוע הקרוב.
לסיום, מהן ההמלצות המרכזיות שלך להורים שהילדים שלהם נמצאים במסגרת ספורטיבית?
כן, ראשית חשוב לבצע מבדקים כדי לאתר "נקודות חלשות" של הילד. יש להתאים את ענף הספורט לכל ילד. יש לקבוע מטרות ריאליות בהתאם ליכולת הגופנית של הילד. חשוב להעביר את המסר שזה לא משנה אם הוא הפסיד או ניצח – תמיד אוהבים אותו. יש לתת לילדים משוב חיובי על הביצוע וההשקעה, ולא רק על תוצאות והישגים. חשוב שההורים יבינו שהם לא יכולים להגשים את עצמם דרך הילד (הוא אינו אמצעי אלא מטרה בפני עצמה). כמו כן, מומלץ להורים תמיד לשלוט בעצמם בזמן תחרויות – לא לצעוק על הסביבה ולא להתרגש יותר מדי מכל הפסד. ואולי הכי חשוב – ההורים צריכים לתת דוגמה אישית לילדים, לעסוק בספורט בעצמם וליישם אורח חיים בריא.
מקסים שחף הנו מאמן טריאתלון ובעלי חברת TRIMAX לאימון אישי וקבוצתי
לשאלות נוספות :teamtrimax@gmail.com