המיתוס ושברו: הטעויות בטניס שייפגעו במשחק שלכם

כמעט כל הטניסאיות והטניסאים שבויים במיתוס ידוע ומוכר, לפיו הם לרוב מפספסים כדור כתוצאה מפעולה טכנית שגויה, כלומר הזזת חלקי הגוף בצורה לא נכונה. לכן, אם הם יתקנו את הטעות ויזיזו את חלקי הגוף שלהם "נכון", אז הם לא יפספסו את הכדור שוב.

בין אם נרצה ובין אם לאו, המיתוס הזה מושרש במשחק הטניס ומשפיע על האימונים השוטפים במטרה לשפר את יכולות השחקניות והשחקנים. האמנם? לפני שנסביר יותר על התפיסה המוטעית ומדוע היא עדיין נמשכת, הרשו לנו לשקף בפניכם את האמת הפשוטה: אם פספסתם את הכדור, עשיתם את הטוב ביותר שיכולתם בנסיבות הקיימות תוך שימוש בכישורים שלכם, כגון: שיפוט תנועת הכדור, תזמון, איזון דינמי, תיאום, קבלת החלטות ועוד. ועדיין, זה לא מספיק כי איפשהו בתהליך המהיר והמורכב מאוד, שבו שאפתם לחבר את המחבט לכדור במקום הנכון – קרתה טעות. ואין שום דרך שבה נוכל לשנות או לשפר טעות מסוימת בתהליך הזה, באמצעות המאמץ המודע שלנו (לחשוב או לנסות לעשות משהו), שכן הוא מתרחש באופן לא-מודע לחלוטין.

רוצים דוגמאות עד כמה זה כמעט בלתי אפשרי? בבקשה. האם אנו יכולים לתקן בזמן ספרינט את זווית המחבט אפילו בחצי מעלה, כאשר הכדור נע לעברנו במהירות של עשרות קילומטרים לשעה? האם אנחנו יכולים להתאים את השרירים שלנו טוב יותר רק על ידי הרצון לשנות את זווית המחבט?

בואו נוסיף ונמחיש זאת במספרים: אם הכדור מתקרב אלינו במהירות של 36 קמ"ש, זה אומר שהוא נע בטווח של 10 מטרים לשנייה או 10 ס"מ כל מאית שנייה! האם אנחנו יכולים להחליט לא לעשות טעות בפרשנות שלנו לגבי תנועת הכדור תוך מאית השנייה? התשובה היא אחת: אין מצב!

אז מה כן אפשר לעשות? לשים לב למה שקרה, ללמוד מטעויות ולנסות שוב ושוב לעשות זאת אחרת בפעמים הבאות. כך, התת-מודע שלנו יבצע את ההתאמות הדרושות מבלי שאפילו נרגיש. במילים אחרות, כל שעלינו לעשות הוא להקדיש תשומת לב להחלטות שלנו ולחזור על פעולה זו שוב ושוב.

בהקשר זה, כדאי גם שנזכור כי קיימות רק ארבע טעויות בטניס בזמן שאנו מכים בכדור – או שאנו מכים גבוה מדי (ארוך מדי), נמוך מדי (קצר מדי), שמאלה יותר מדי או ימינה יותר מדי.

בשורה התחתונה, סוף חבטה במחשבה תחילה? התשובה היא אחת: לא באינטנסיביות ובקצב של משחק הטניס. החלופה הנכונה היא לסמוך על התת-מודע שלנו, לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים. בהצלחה.